הכרעת דין בתיק ת"פ 691-08 - פסקדין

1.         נגד הנאשמים הוגש כתב אישום בגין העסקת שני עובדים זרים ללא היתר כדין. על פי כתב האישום היתה הנאשמת 1 חברה בע"מ אשר עסקה במתן שירותי קבלן לביצוע עבודה בניה ופיתוח והנאשם 2 היה במועד הרלוונטי מנהל בפעיל בחברה.

            על פי כתב האישום, ביום 23.12.03 בשעה 09:15 במסגרת ביקורת שערכו מפקחי משרד התמ"ת ברח' שדרות החשמונאים במודיעין, נמצאו שני עובדים תושבי הרשות הפלסטינית שעסקו בעבודות חיתוך אבן ואיטום חריצים. פרטי העובדים הינם: (א) אבראהים חמאד אחמד זין מס' (ב) עאיד שחדה עבד אלרחמן עווד מס'.

אותם עובדים לא היו במועד הרלוונטי אזרחי ישראל או תושביה ולא היו רשאים לעבוד אצל הנאשמת 1.

הנאשמת 1 הואשמה בהעסקה שלא כדין, עבירה על סעיף 2 (א) (1) ו-(2) לחוק עובדים זרים התשנ"א - 1991 (להלן - החוק). הנאשם 2 הואשם כאחראי נושא משרה, עבירה על סעיפים 5 ו-2 (א) (1) ו-(2) לחוק.

הנאשמים כפרו באישומים שיוחסו להם.

2.         מטעם המאשימה העיד מר יהודה עמיאל שהיה מפקח במשרד התמ"ת. העד הציג את תיאור המקרה מיום 23.12.03 (ת/1) שנכתב ונחתם על ידו. על פי מסמך זה נערכה ביקורת במודיעין שד' החשמונאים ליד פארק הרכבת. בבניה במדרכה ליד הדרך נראו שני עובדים בחזות פלסטינאית שעסקו בחיתוך אבן באמצעות דיסק וריצוף המדרכה. לבקשת המפקחים הציגו להם העובדים תעודות זהות פלסטינאיות וטענו שאין להם אישורי עבודה. בהמשך המדרכה נראה עובד נוסף שעסק באיטום החריצים בין אבני הריצוף. מפקח נוסף בצוות מר טובי ציון ביקש ממנו תעודות מזהות. לאותו עובד לא היו תעודות מלבד טופס בקשה לחידוש תעודת זהות בו היו רשומים פרטיו. בהמשך נגבתה עדות מאחד העובדים במהלכה אמר שיש לו אישור עבודה והראה אישור שהיה על שם א.י.ל. סלע לעבודה רק בתחום יהודה ושומרון ותוקפו עד לאותו יום, היינו 23.12.03 (ת/3).

            בהמשך נכתב בת/1, כי נעשתה פניה לחברה הכלכלית במודיעין לצורך איתור הקבלן המבצע את העבודה במקום ולטענתם, האחראים לביצוע העבודה הם חברת עמק איילון ניהול תשתית ופרויקטים בע"מ. נעשתה פניה לאותה חברה ומהם התקבל צילום הסכם + צו התחלת עבודה עם הקבלן (ת/5).

            באמצעות עד זה, הציגה המאשימה עדות שנגבתה מהעובד איברהים זין וזאת לצורך הוכחת עצם גביית העדות (ת/2). במסמך זה רשומה תשובתו של העובד ולפיה, יש לו אישור עבודה על שם א.י.ל. סלע ותוקפו עד ליום החקירה. בנוסף אמר אותו עובד, כי המעסיק שלו ושל העובדים הנוספים, הינו אבו שאדי מירושלים.

            העד עמיאל הציג תמונה שצילם במקום האירוע (ת/4).

            בחקירתו הנגדית אמר העד עמיאל, כי אין הוא זוכר את האירוע עצמו ועדותו סומכת עצמה על המסמכים שצורפו לתיק בית הדין. באשר לתמונה ת/4 הסכים העד, כי על פי התמונה אין כל אינדיקציה כמו שלט או רישום הקושר את הנאשמת 1 לעבודה במקום והוסיף כי אם היתה אינדיקציה כזאת, הרי שהוא היה מצלם אותה. מוסיף העד ומציין, כי המתחם בו עבדו אותם עובדים לא היה מתחם סגור ולכן, פנה לרשויות על מנת לברר מי החברה שעבדה במקום. בהמשך מסכים העד, כי על פי ת/5 מדובר על עבודה במודיעין ולאו דווקא בשד' החשמונאים אולם הוא לא פנה לדרוש ראיות הקושרות את הנאשמת 1 לעבודה דווקא באותו מקום וזאת לאחר שפנה לרשויות והגדיר במדויק את הכתובת ואת שם האתר ובתגובה לכך, קיבל את ת/5.

            בתשובה לשאלת ב"כ הנאשמים, העיד מר עמיאל כי אין הוא זוכר אם הוא בדק את העובדה האם היו קבלנים נוספים שעבדו במודיעין.

            מטעם המאשימה העיד המפקח הנוסף מר ציון טובי. באמצעותו הוגש המסמך ת/6 שהינו רשימת העובדים שנמצאו במקום.

            עד נוסף מטעם המאשימה הוא מר דוד קלדרון אשר באמצעותו הציגה המאשימה מכתב שנשלח לנאשמת 1 ביום 1.1.04 (ת/7) שעניינו זימון לחקירה בתיק פלילי ודרישה להמצאת מסמכים. בחקירה נגדית אומר העד, כי לא ניתן לדעת חד משמעית מי קיבל את המכתב ובאותה תקופה לא נעשתה על ידי חקירת דואר כדי לברר מי חתם על המכתב. אין מחלוקת בין הצדדים, כי לא היתה התייצבות לחקירה מטעם הנאשמים.

3.         מטעם הנאשמת העיד מר יעקב לוי שהינו עובד במשרד רואה החשבון עופר בן דוד. משרד זה מייצג את הנאשמת 1 במשך 12-14 חודשים שקדמו לעדותו. באשר לאותם עובדים המצויינים בכתב האישום, מציין העד כי לא הצליחו לאתר את שמותיהם במסמכי הנאשמת 1 בגלל חלוף הזמן. בחקירתו הנגדית הודה העד, כי עובדים שאינם רשומים במערכת הספרים, לא ניתן למצוא את שמותיהם. לגבי העובד השלישי אשר הציג אישור עבודה אצל הנאשמת 1, ציין העד כי לא בדק את שמו בספרי הנאשמת 1.

4.         לטענת ב"כ המאשימה, יש לקשור בין שני העובדים ששמותיהם פורטו בכתב האישום לבין הנאשמת 1 וזאת מן הטעם שאחד משלושת העובדים הרשומים בת/6 הועסק אצל הנאשמת 1. עוד טוען ב"כ המאשימה, כי על פי ת/5 יש לקשור בין הנאשמת 1 לבין האירוע ומכאן, כי להגיע למסקנה שהיא אף אחראית לעובדים שנתפסו ללא אישור כדין. באשר לנאשם 2 טוען ב"כ המאשימה, כי הוא מנהל ובעלים של החברה ומכח סעיף 5 לחוק, יש להטיל עליו אחריות של נושא משרה לעבירות שבוצעו על ידי הנאשמת 1. ב"כ המאשימה מציין כי הנאשמים בחרו לא להתייצב ולא למסור גירסה כלשהי והעד מטעמם אינו עובד בנאשמת 1 ואין הוא יכול לדעת מה נעשה בה בשנת 2003.

            לטענת ב"כ הנאשמים, האירוע התרחש בחודש 12/03 ואילו כתב האישום הוגש ביום 11.2.08. בגלל מרחק הזמן, העדים לא זכרו דבר ויש להתייחס בחשד לעדויות אלו הסומכות עצמן על מסמכים בלבד.  מדובר בפגיעה של ממש בנאשמים וביכולת ההגנה שלהם. מוסיף ב"כ הנאשמים וטוען, כי לא הוכח שהנאשמת 1 עבדה אותו מתחם הואיל ומדובר בעשרות דונמים פתוחים ללא גדר או מחסום טבעי ולכן, יתכן ובמקום עבדו קבלנים נוספים ולא ניתן להצביע באופן ברור היכן נתפסו העובדים. אין כתובת מדוייקת ולא שלט שקובע מי אחראי במקום ומי עובד במקום. בת/2 מדובר על מעסיק בשם אבו שאדי בירושלים והנאשמת לא טרחה לבדוק מיהו אותו מעסיק. לא ברור לנו אם העובדים ידעו לדבר את השפה העברית כך שגם חקירתם כפי שהוגשה לבית הדין, אין לתת לה משקל. האחראית לביצוע עבודה בחברת עמק איילון ניהול תשתית ופרויקטים בע"מ, לא נדרשה ליתן עדות ולא הובאה כל ראיה מטעמה. ת/5 הינו הסכם חלקי בלבד וגם הוא לא הוגש באמצעות עורכו. ת/5 מדבר על עבודות של כבישים מים, ביוב, ניקוז ותאורה, ואילו העובדים שביצעו את העבודות הועסקו בעבודות מדרכה. לטענת ב"כ המאשימה, לא הוכחה שרשרת ראייתית הקושרת בין הנאשמת 1 לבין העבודה במקום.

5.         מכלול הראיות וניתוחן מוביל למסקנה, כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את העובדות המהוות יסוד לכתב האישום.

            אני נותן משקל ראייתי של ממש לעובדה, כי לאחד העובדים שעבדו במקום איברהים זין היה רישיון עבודה בתוקף עד ליום 23.12.03 אצל הנאשמת 1 וזאת באזור יהודה ושומרון. לטעמי, נתון זה קושר בין אותו עובד לבין הנאשמת 1 ואף בין העובד הנוסף שעבד עימו לבין הנאשמת 1. עד הנאשמת 1 מר יעקב לוי ציין, כי בדק ברישומי הנאשמת 1 האם מופיעים העובדים המצויינים בכתב האישום אך לא בדק האם שמו של העובד החוקי מופיע במסמכי הנאשמת 1. אכן מדובר בחלוף זמן בין האירוע לבין הגשת כתב האישום ומועד שמיעת הראיות אך לא שוכנעתי, כי לא ניתן היה לאתר את שמו של העובד החוקי במסמכי הנאשמת 1 ובכך לנסות להציג הגנה של ממש כנגד האישומים המיוחסים לנאשמת 1.

            ת/5 שהינו הסכם בין מדינת ישראל לבין הנאשמת 1 מיום 30.9.02, מלמד, כי הנאשמת 1 ביצעה עבודות תשתית, היינו השלמת פיתוח כבישים, מערכות מים, ביוב, ניקוז ותאורה בישוב מודיעין. אין למעשה מחלוקת, כי הנאשמת 1 אכן ביצעה עבודות על פי הרשום בת/5. איני מקבל את טענת ב"כ המאשימה ולפיה, העובדים ביצעו עבודות מסוג אחר. אין ספק כי עבודות חיתוך אבן באמצעות דיסק וריצוף מדרכה, הינן חלק מהעבודות התשתית המוגדרות בת/5.